X

מישהו צריך לזעוק את הזעקה של אותה ילדה בת 14

היא ניסתה להיות הכל: אימא, בת, אישה – אך היא הצליחה בחייה להישאר רק הנאנסת משמרת ולנו אסור לעבור על מותה בשתיקה ולהמשיך בחיינו כאילו כלום לא קרה

הייתי בת 13 כשצפיתי בהצגה 'משחקים בחצר האחורית' והיא נחרתה בגופי: אני זוכרת היכן ישבתי, את הבמה, את הריח, את זמזומי שירי הילדות של השחקנים בסצנת האונס, את התפאורה, את צבעי הפנסים – זה היה הרגע שהתאהבתי בעולם התיאטרון. זה היה מהפכני, זה היה חדשני, זה היה בועט וזה נתן לי בוקס בבטן וזו היתה במה שבה יכלו לדבר על דברים שהיו אז וטו: מיניות, אלימות, אונס, כל מיני מילים גדולות כאלו. המשפט המהפכני הזה מהאונס בשמרת הביא עימו לחיינו את המושג 'בני טובים' ואת האמירה החשובה 'לא זה לא'. ובני הטובים הללו שלכל אחד מהם יש שם פרטי ושם משפחה נשארו עם השמות הללו, הקימו משפחה, הם מנהלים חברות, חיים חיים טובים, איכותיים ובעיקר חיים בלי תוויות. חייהם התעכבו ל – 12 עד 15 חודשים בה ריצו עונש מאסר וזהו, הם המשיכו בחייהם בלי כלום.

יעל גרימברג תמיד נשארה 'הנאנסת משמרת' ולא משנה כמה היא ניסתה לברוח מזה. חייה היו עמוסים בשלל חוויות טרגיות והיא נפטרה בגיל 49 בביתה בקרית אתא. בגיל שבו אתה אמור להיות בשיא של החיים. הדיסוננס הזה גורם לאותה הבטן לכאוב, 30 שנה אחרי ולא התקדמנו. 30 שנה אחרי וא.נשים שביצעו עבירות מין עדיין חיים ואילו אלו שעברו טראומה כזו פצועים או מתים וככה הם חיים, אנשים מתים מהלכים כואבים. ולא משנה כמה שהם ינסו לברוח מזה זה תמיד ירדוף אותם ויהיה חלק בלתי נפרד מחייהם ברמה היומיומית. זה יפגע בתפקודם, זה יפגע באמון שלהם בבני אדם, זה יפגע בזוגיות שלהם, זה יפגע בילדיהם שיגדלו בצל חרדות הוריות מוגברות והנפש שלהם תישאר לעד מחוררת, חלקי גוף שאבדו כשגופם הפך מפרטי לציבורי ולא ישובו עוד. ולנו כהורים, במיוחד בעידן בו הכל מתחיל מוקדם יותר יש מחוייבות הורית מאוד גדולה ליעל, לבנותיה ולא.נשים נוספים כמוה שלא עלו לכותרות. אנו צריכים ללמד את ילדינו מהי הסכמה, מהו סירוב, אנחנו צריכים לקחת אחריות על העולם הזה שבו אנו מגדלים אותם. בעולם שבו שום דבר לא השתנה וא.נשים שעברו כל סוג של פגיעה מינית עדיין מרגישים לבד בתוך הפוסט טראומה המורכבת שהם מסתובבים איתה, עימה, בתוכה. אנו חייבים ליעל ולמשפחתה לשקם את הריקבון והעיוורון של המערכת שלא התקדמה מאז. אנחנו חייבים לעצמנו, כחברה, לתת לקורבנות להסתובב בראש מורם ולהעצים אותם ולהדביק על גבם של הפוגעים את תווית הפוגע.ת שיסתובבו עימם כל החיים, שיבינו שיש השלכות חמורות למעשים אסורים. למעשים המעידים על בעיה בנפש שלהם. אנחנו חייבים כחברה לחבק את הפגועים ולתת להם יד, להוביל אותם בבטחה אל הרגע הזה בו הם יוכלו לחיות. לחיות באמת. מישהו צריך לזעוק את הזעקה הזו, של יעל גרימברג, אותה זעקה של ילדה בת 14 שנפטרה כשהפכה למריונטה אך הלכה מהעולם בגיל 49 כשגופה לא יכל לשאת עוד את הכאב ואת המורכבות של חיים בה היא רק 'הנאנסת משמרת'. יעל, את אישה גדולה מהחיים, אימא לביאה, סבתא מכילה ולחייך הקצרים היו משמעות, לא סתם הגעת לעולם. בזכותך א.נשים מבינים שלא הוא לא. שלא הוא לא אולי, שלא הוא לא כן. שלא פשוטו כמשמעו זה לא. לנצח תהווי מגדלור של אור שעשתה מהפך במשפט הישראלי. לא מתת לשווא. לחייך ולמותך יש משמעות. את לא 'הנאנסת משמרת', את יעל גרימברג שבזכותה א.נשים יכולים להגיד לא. יהי זכרך ברוך.





אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בהחיים בבלוג

  • מכללית באהבה - מאות עובדי ש.ל.ה התנדבו מצפון ועד דרום

    עובדי ש.ל.ה מתנדבים במגוון רחב של פעילויות ביום למעשים טובים שצוין במהלך סוף חודש מרץ , התנדבו בפעילות מצפון ועד דרום מאות עובדים מכל המרפאות בארץ
  • הסופר החיפאי יקיר העיר סמי מיכאל הלך לעולמו בגיל 97

    סמי מיכאל היה סופר, מחזאי, מתרגם ופעיל חברתי ישראלי. הוא כיהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו בעשרות פרסים ספרותיים בישראל וברחבי העולם. חלקם עובדו גם לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע. נחשב לאחד מגדולי הסופרים הישראליים ובין יצירותיו, חצוצרה בוואדי", "חסות", "סופה בין הדקלים" ו"חופן של ערפל"
  • מחמם את הלב: "מקווה שהפרויקט ימשיך להתקיים גם לאחר סיום המלחמה"

    עם תחילת המלחמה שירי רוקח, עובדת במכבי שירותי בריאות, החלה לסרוג מכל הבא ליד עבור חיילים וילדים מפונים. לאחר מכן חפשה כיצד ניתן לתרום לטווח הרחוק. מאז היא לוקחת חלק במיזם התנדבותי של רכישת תוצרת חקלאית כחול לבן מחקלאים בצפון ובדרום, שבזכותו הועברו לחקלאים באזורי האש כשני מיליון שקלים עד כה
  • אות עמיתת כבוד של האיגוד הישראלי לאיכות

    פרס עמיתת כבוד הוענק לראש המחלקה להנדסת איכות ואמינות בתעשייה במכללה האקדמית כנרת, ד"ר שלהבת צור, חוקרת ויועצת לארגונים, במסגרת הכנס השנתי ה-40 של האיגוד הישראלי לאיכות
  • עצמאות הילד ורגשות האשם של ההורים-הבלוג הכי אמיתי

    "לפיקי, היה קשה, הוא לא היה רגיל לעבוד עד כדי כך קשה ואני שבאותו הזמן לא ראיתי את הרווח העצום מכל מה שקורה" בלוג אמיתי על עצמאות ילדים ואיך לא, רגשות אשם הוריות על הדרך
  • משבר הוא הזדמנות לצמיחה

    האם משבר הוא הזדמנות לצמיחה? בלוג שמדבר על תרומת ההיא שעשתה עמודו לכל העולם
  • אימהות וקריירה - היצלחו השניים יחדיו?

    הי, זו אני. אימא טובה דיה עם רגשות אשם על רצון בקריירה מרשימה. מזדהה? כנסי במיידי
  • כן, זו הבת שלי

    לרגל חודש הגאווה – את הקול שלי השבוע אני רוצה לתת לאמא מיוחדת במינה, נעמית חושן, פה מאזורנו – מחיפה, שכל מה שהיא מבקשת שלבתה יהיה טוב. כנסו לקרוא ופתחו את הלב. ואת הראש
  • מישהו צריך לזעוק את הזעקה של אותה ילדה בת 14

    היא ניסתה להיות הכל: אימא, בת, אישה – אך היא הצליחה בחייה להישאר רק הנאנסת משמרת ולנו אסור לעבור על מותה בשתיקה ולהמשיך בחיינו כאילו כלום לא קרה
  • האם 'מבחן ההורים הגדול' שווה את ההייפ?

    בא לי לשקף ולתווך ליוצרי התוכנית הזו את החיים עצמם: בואו ניישם את התחושה של 'מה חשבתם לעצמכם?' ואם כבר מבחן הורים גדול אז איפה כל המגוון האנושי שקיים בישראל, יש עוד סוגי הורים יו נואו. טלי לאופר, אימא בטור דעה מיוחד
  • ההתלבטות התמידית של ההורים: איפה ומתי מציבים גבולות?

    בלוג אמיתי של אימא אמיתית עם ההתלבטויות של כל הורה. מתי לשים גבולות, מה הקשיים ובאלו נסיבות צריכים ההורים להגיד "די". הגיע הזמן לדבר על הצבת גבולות ועל הקושי (שלנו בעיקר) בהתמדה ובעקביות
  • לאימהות של החיילים והחיילות, הילדים שלכן הם הילדים של כולנו

    אני בטוחה שכל אחת ואחת מהאימהות השכולות עכשיו הייתה מחליפה עם כל אמא שמרגישה שהאימהות גדולה עליה
  • תפסיקי להתעלל בבת שלי

    פוסט מרגש של אימא מרגשת עם בת מרגשת שעברה התעללות על ידי גננת. לקרוא ולחבק
  • הרגע שלפני האמהות

    לא משנה אם יש לכן בן או בת, לא משנה מה הגיל שלכן, הדת שלכן, המוצא שלכן – לכולכן יש מן המשותף. אתן הולכות להפוך לאימהות
  • אני לא אוהבת את הילד שלי?

    לפי פרויד ציפייה לרגש נעלה וחם ולאהבה הורית ספונטנית עלולה לגרום נזק, כמו כל ציפייה לא ריאלית אחרת שאי הגשמתה גורמת לתחושות אשמה וחרדה. האמנם?
  • איכס, לא טעים לי

    אם אתם מהורי השניצל – פתיתים או קציצות – אורז, כנסו ושננו
  • גמילה מחיתולים

    המסע לגמילה מחיתולים – תמיד יש נקודת זינוק, אבל אף פעם לא ברור היכן תפגוש את נקודת הסיום
  • צילומים כמראה למודל משפחתי

    יש אדם שיוצר משפחה ובית באמצעות אוכל, השני באמצעות טקסים מיוחדים, השלישי באמצעות מוזיקה, הרביעי באמצעות תמונות והחמישי משלב בין כולם.
  • אתגר השינה

    אם ישאלו אותי מה הדבר שאני הכי צריכה כעת – אענה כמו מאמי טובה דיה: לישון. בלי סינונים: שינה איכותית, שינה גרועה, שינה על הרצפה, שינה באמבטיה, שינה תוך כדי עבודה, שינה בכלוב עם יונים, שינה עם עקרבים – לא משנה איזה סוג של שינה, אני חוטפת. מזדהה? כנסי ותתעשרי.
  • מאמי, 2 מאצ'

    אימהות זה להגיד לילדים שלך שהם לא יכולים לאכול עוגה לארוחת ערב, ורגע אחרי שהם נרדמים לאכול עוגה לארוחת ערב ט.ל – אימא טובה דיה








<













<





<