משבר הוא הזדמנות לצמיחה
כן מאמי, אני יודעת מה את חושבת לעצמך על הכותרת שבחרתי לפוסט הזה – קלישאה, קלישאה ושוב קלישאה. האומנם? אתחיל בווידוי, כנראה שאני חובבת משברים ברמה זו או אחרת שכן אין לי הסבר אחר מדוע הם בוחרים לפקוד את חיי פעם בכמה זמן, הקלישאה (וכאן בהחלט יש קלישאה) שככל הנראה אני מזמנת אותם לעצמי כנראה נכונה. משברים תמיד גורמים לי לעשות mute על רעשי הרקע שסביבי ולעשות 'חישוב מסלול מחדש' ואין אבל אין מישהי שאוהבת יותר ממני להמציא את עצמה ואת עולמה פעם אחר פעם.
ורגע אחרי שהחלטתי די למשברים, כשכבר הנחתי מאחורי דרמות מיותרות הגיעה הקורונה – המשברית החדשה בשכונה שעשתה 'עמודו' לכל העולם. ואני דיברתי, שמעתי וקראתי את כל מה שכולם אמרו עליה ואני מודה שגם אני בהתחלה לא סימפטתי אותה אך ככל שעבר הזמן אני מודה לה ולא רק אני, גם ילדיי. על כל דבר אפשר להתבונן ב – 50 גוונים של משקפיים ורודים/שחורים וכך גם עליה.
אז זו הזווית שלי: היא נתנה לנו ברקס ופאוז היסטרי שבו הכל קפא (כמעט), היא גרמה לנו להשתבלל כל אחד בביתו שלו עם משפחתו הגרעינית בלבד, היא גרמה לנו לחזור לימים שבהם מעט הם הרבה, היא נתנה לנו להספיק את כל מה ש'אנחנו לא מספיקים' כשכל כך הרבה רעשי רקע עוטפים אותנו והיא נתנה לנו את הביחד המנצח שלנו.. אז נכון, אם ישימו אותי במכונת אמת יראו בגרף שהחמישה הימים הראשונים של הקורונה בהם הילדים לא הלכו למסגרות הלימודיות שלהן היו אצלי על גבול הכאוס – ניסיתי לאחוז בחבל משני קצותייו.
בית מתוקתק, אוכל טרי וחם, עבודה וילדים שמחים – שום דבר מזה לא צלח ומכל דבר היה קצת או במילה נכונה יותר במתי מעט. אז שחררתי, את העבודה, את הצורך בבית ממורק והתעמקתי בתהליך השבלול, בתוך מבצרי, עם בני ביתי. וזה עבד. היא הביאה עימה תקופה מאושרת, אופטימית ומחוייכת. בזכותה התאהבנו מחדש כל אחד בבני הבית באחרים, נזכרנו שאנחנו גוף ונפש אחד גם אם אנחנו זה ברבים, התלכדנו ויצרנו עוגן שנטוע היטב בקרקעית הים, התגברנו על קשיים בזכות תהליכים שהעברנו זה את זה וגישרנו על פערים שנוצרו בלימודים. נזכרנו שלא צריך טיולים בשבת או כל מיני טרמפולינות מיוחדות בכדי לעשות פאן, נזכרנו שרק אנחנו מספיקים זה לזה בכדי להצמיח את עצמנו יחדיו וכל אחד מאיתנו בנפרד. וזה היה מעייף, קשה ואינטנסיבי ולא היה רגע פנאי, אבל יש הרבה עוצמה לתקופה שבה יש רק אתכם.
אז נכון, להישאר בבית בזמנו נתפס כמציל חיים, אבל לא רק, זה גם נתן לכם ולילדיכם הרבה. הקורונה כבר הפכה להיות כמו שפעת והטראראם שלה כבר חלף מן העולם ולאט לאט רעשי הרקע חזרו, אז מציעה לכם את מה שאני עושה עם ילדיי: נצלו הזדמנויות קטנות והשתבללו יחדיו בהמון אהבה. לי ולילדיי זה עושה פלאים, נסו, מה יש לכם להפסיד?
עוד בהחיים בבלוג
-
מכללית באהבה - מאות עובדי ש.ל.ה התנדבו מצפון ועד דרום
עובדי ש.ל.ה מתנדבים במגוון רחב של פעילויות ביום למעשים טובים שצוין במהלך סוף חודש מרץ , התנדבו בפעילות מצפון ועד דרום מאות עובדים מכל המרפאות בארץ -
הסופר החיפאי יקיר העיר סמי מיכאל הלך לעולמו בגיל 97
סמי מיכאל היה סופר, מחזאי, מתרגם ופעיל חברתי ישראלי. הוא כיהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו בעשרות פרסים ספרותיים בישראל וברחבי העולם. חלקם עובדו גם לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע. נחשב לאחד מגדולי הסופרים הישראליים ובין יצירותיו, חצוצרה בוואדי", "חסות", "סופה בין הדקלים" ו"חופן של ערפל" -
מחמם את הלב: "מקווה שהפרויקט ימשיך להתקיים גם לאחר סיום המלחמה"
עם תחילת המלחמה שירי רוקח, עובדת במכבי שירותי בריאות, החלה לסרוג מכל הבא ליד עבור חיילים וילדים מפונים. לאחר מכן חפשה כיצד ניתן לתרום לטווח הרחוק. מאז היא לוקחת חלק במיזם התנדבותי של רכישת תוצרת חקלאית כחול לבן מחקלאים בצפון ובדרום, שבזכותו הועברו לחקלאים באזורי האש כשני מיליון שקלים עד כה -
אות עמיתת כבוד של האיגוד הישראלי לאיכות
פרס עמיתת כבוד הוענק לראש המחלקה להנדסת איכות ואמינות בתעשייה במכללה האקדמית כנרת, ד"ר שלהבת צור, חוקרת ויועצת לארגונים, במסגרת הכנס השנתי ה-40 של האיגוד הישראלי לאיכות -
עצמאות הילד ורגשות האשם של ההורים-הבלוג הכי אמיתי
"לפיקי, היה קשה, הוא לא היה רגיל לעבוד עד כדי כך קשה ואני שבאותו הזמן לא ראיתי את הרווח העצום מכל מה שקורה" בלוג אמיתי על עצמאות ילדים ואיך לא, רגשות אשם הוריות על הדרך -
משבר הוא הזדמנות לצמיחה
האם משבר הוא הזדמנות לצמיחה? בלוג שמדבר על תרומת ההיא שעשתה עמודו לכל העולם -
אימהות וקריירה - היצלחו השניים יחדיו?
הי, זו אני. אימא טובה דיה עם רגשות אשם על רצון בקריירה מרשימה. מזדהה? כנסי במיידי -
כן, זו הבת שלי
לרגל חודש הגאווה – את הקול שלי השבוע אני רוצה לתת לאמא מיוחדת במינה, נעמית חושן, פה מאזורנו – מחיפה, שכל מה שהיא מבקשת שלבתה יהיה טוב. כנסו לקרוא ופתחו את הלב. ואת הראש -
מישהו צריך לזעוק את הזעקה של אותה ילדה בת 14
היא ניסתה להיות הכל: אימא, בת, אישה – אך היא הצליחה בחייה להישאר רק הנאנסת משמרת ולנו אסור לעבור על מותה בשתיקה ולהמשיך בחיינו כאילו כלום לא קרה -
האם 'מבחן ההורים הגדול' שווה את ההייפ?
בא לי לשקף ולתווך ליוצרי התוכנית הזו את החיים עצמם: בואו ניישם את התחושה של 'מה חשבתם לעצמכם?' ואם כבר מבחן הורים גדול אז איפה כל המגוון האנושי שקיים בישראל, יש עוד סוגי הורים יו נואו. טלי לאופר, אימא בטור דעה מיוחד -
ההתלבטות התמידית של ההורים: איפה ומתי מציבים גבולות?
בלוג אמיתי של אימא אמיתית עם ההתלבטויות של כל הורה. מתי לשים גבולות, מה הקשיים ובאלו נסיבות צריכים ההורים להגיד "די". הגיע הזמן לדבר על הצבת גבולות ועל הקושי (שלנו בעיקר) בהתמדה ובעקביות -
לאימהות של החיילים והחיילות, הילדים שלכן הם הילדים של כולנו
אני בטוחה שכל אחת ואחת מהאימהות השכולות עכשיו הייתה מחליפה עם כל אמא שמרגישה שהאימהות גדולה עליה -
תפסיקי להתעלל בבת שלי
פוסט מרגש של אימא מרגשת עם בת מרגשת שעברה התעללות על ידי גננת. לקרוא ולחבק -
הרגע שלפני האמהות
לא משנה אם יש לכן בן או בת, לא משנה מה הגיל שלכן, הדת שלכן, המוצא שלכן – לכולכן יש מן המשותף. אתן הולכות להפוך לאימהות -
אני לא אוהבת את הילד שלי?
לפי פרויד ציפייה לרגש נעלה וחם ולאהבה הורית ספונטנית עלולה לגרום נזק, כמו כל ציפייה לא ריאלית אחרת שאי הגשמתה גורמת לתחושות אשמה וחרדה. האמנם? -
איכס, לא טעים לי
אם אתם מהורי השניצל – פתיתים או קציצות – אורז, כנסו ושננו -
גמילה מחיתולים
המסע לגמילה מחיתולים – תמיד יש נקודת זינוק, אבל אף פעם לא ברור היכן תפגוש את נקודת הסיום -
צילומים כמראה למודל משפחתי
יש אדם שיוצר משפחה ובית באמצעות אוכל, השני באמצעות טקסים מיוחדים, השלישי באמצעות מוזיקה, הרביעי באמצעות תמונות והחמישי משלב בין כולם. -
אתגר השינה
אם ישאלו אותי מה הדבר שאני הכי צריכה כעת – אענה כמו מאמי טובה דיה: לישון. בלי סינונים: שינה איכותית, שינה גרועה, שינה על הרצפה, שינה באמבטיה, שינה תוך כדי עבודה, שינה בכלוב עם יונים, שינה עם עקרבים – לא משנה איזה סוג של שינה, אני חוטפת. מזדהה? כנסי ותתעשרי. -
מאמי, 2 מאצ'
אימהות זה להגיד לילדים שלך שהם לא יכולים לאכול עוגה לארוחת ערב, ורגע אחרי שהם נרדמים לאכול עוגה לארוחת ערב ט.ל – אימא טובה דיה