X

אימהות וקריירה – היצלחו השניים יחדיו?

הי, זו אני. אימא טובה דיה עם רגשות אשם על רצון בקריירה מרשימה. מזדהה? כנסי במיידי

את הבלוג השבוע ארצה להקדיש לאמרה ידועה, חכמה ועתיקת יומין שטוענת כי ביום שנולד הורה, נולדים עימו רגשות אשם. כן כן, מאמיז יקרות – אני יודעת, ואני חולקת יחד איתכן את רגשות האשם מהבוקר ועד הערב על כל דבר שבעולם. אבל אם ננסה למצוא לרגע את קלף האס של רגשות האשם, ככל הנראה זה יהיה הקלף העוסק בקו העדין שבין קריירה למשפחה. ונכון, כמו בכל דבר גם כאן יש יוצאות מהכלל, אבל בואו נפתח את כל הקלפים ונשים אותם על השולחן – אנחנו תמיד נרגיש אשמות כשמשהו משתנה באיזון הזה. וידוי ראשון: שמי טליה ואני אמא שהחליטה באמצע החיים לשנות את מסלול הקריירה שלה כך שפיקי ולולי שלה יהיו הראשיים והעבודה (שימו לב שהמילה קריירה כבר נשמטה לה) תתאים כמו כפפה ליד האימהית שלי בדרך משנית. וידוי שני: הקריירה שננטשה  לה הייתה קריירה מדהימה. כזו שסימנה וי על כל חלום מקצועי שהעזתי לחלום, כזו שכבשה כל יעד בדרך למעלה וכזו שלא האמינה בכלל שמישהו משלם לה בכדי לעסוק בדבר שהיא (כלומר אני) הכי אוהבת בעולם. קמתי כל בוקר עם שיר בלב ונרדמתי בלילה מאושרת, שמחה ומסופקת. אבל אז הבנתי, איפשהו בדרך, טוב לא באמת בדרך, אלא בעצירה – בקורונה, שהקריירה שלי מתנגשת עם האימהות שלי. עכשיו דמיינו את הרגע של ההבנה שתביעתה של הטיטאניק פארש לידה. פתאום בקורונה, חגגתי עם הילדים שלי חגים שלא נחגגו בגלל אותה קריירה, פתאום בשעות הערב המצאתי טקס שינה מדהים שמעולם לא הומצא כי פשוט לא נכחתי, פתאום חגגתי הצלחות קטנות של כל אחד מהגברים הקטנים שלי שפעם בכלל לא הייתי שמה לב אליהם כי רצתי. וידוי שלישי: אני פמיניסטית (אבל פמיניסטית לייט), אני חושבת שאישה יכולה לעשות הכל ולהצליח בכל המשימות ואני חושבת שתקרת זכוכית נועדה בכדי לנפצה. כשהעולם נעצר גם הלב שלי נעצר יחד איתו. הייתי צריכה לקבל סיפוק יומיומי מילדיי ולא מעבודתי. ואז זה קרה.

נדלקו לי במוח כל מיני פלורסנטים שעד אז ככל הנראה, רציתי שיישארו כבויים. ניסיתי להבין איך אני אוכלת את העוגה ומשאירה אותה שלמה. איך אני הופכת להיות דמות האם האולטימטיבית עליה חלמתי בהריוני הראשון לצד המשך נסיקתה של קריירה אותה חלמתי עוד מנעוריי והפכה להיות מי שאני בשני העשורים שעברו מאז. ובאמת שניסיתי, והצלחתי לא רע, אבל רגשות האשם האלה, כרסמו בנפשי ולא הניחו לי. הם הבהירו לי כל פעם מחדש שאני משלמת בבריאות הנפשית שלי בג'גלינג המטורף הזה שאני מסרבת לשחררו. ועשיתי חושבים, עם עצמי. הבנתי שהשיא של חיי, הם הילדים שלי, ושהם חשובים יותר מכל ריגוש וסיפוק קרייריסטי. סיפרתי לעצמי שאת רוב היעדים שלי כבר כבשתי, יעדים שמאמיז רגילות אפילו לא חולמות עליהן כי הן גדולות נורא. סיפרתי לעצמי שאני הרבה מעבר למקצוע שלי ושאת תחושת הסיפוק המקצועי תחליף תחושת הסיפוק מהעיטוף של ילדיי. ויתרתי – שמתי את טובת ילדיי לפני טובתי האישית. האיזון בין עבודה לחיים הושג. ככל הנראה, עם יד על הלבלב, הייתי חוזרת על הבחירה הזו שוב ושוב כי אני מבינה היום שאני, טליה לב – רי, חייבת בשביל ילדיי להצטיין באימהות ופירוש הדבר בשבילי, הוא ויתור על קריירה שהקריבה את ילדיי. עברה שנה מאז והלב שלי עדיין מנסה להתרפא מההחלטה הזו. הוא מנסה למצוא נחמה במילים שפה. הוא מחפש ריגוש ואדרנלין שונה מהעבודה הנוכחית שמצאתי לעצמי. וכן, אני עובדת היום בעבודה שאני אוהבת, אני מרוצה ומסופקת ממנה אך היא לא מעוררת בי את החיות הפנימית שעוררה בי הקריירה שגדעתי. אבל הנפש שלי רגועה יותר, משוחררת יותר – פחות לחוצה כי זה הדבר שהכי נכון לביתי. וזה שזה נכון לביתי לא אומר שזה נכון לביתך, זה אינדיווידואלי, כמו כל דבר בחיים. אז לכבוד הבאלאנס פתחי פנקס והעתיקי את עצות הזהב שאני מחלקת פה חינם, און דה האוס.


תזכרו שכולנו טובות דיינו. צילום אילוסטרציה: פיקסאביי

  1. הגדירי את סדרי העדיפות שלך והציבי גבולות ברורים. צרי תקשורת ברורה עם מעסיקייך, עמיתייך ובני משפחתך. זהי את ערכי הליבה שלך ותעדפי על פיהם את הפעילויות ונהלי את הזמן שלך ביעילות. פרודוקטיביות מעניקה מרווח נשימה.
  2. הקיפי עצמך בסביבה תומכת כך שתהיי לך רשת תמיכה לג'אגלינג שבין העבודה לבין האחריות ההורית. תני עדיפות לרווחה הגופנית והנפשית שלך בכדי שתהיי שמינה יותר מבחינה רגשית לילדייך.
  3. כשאת עם ילדייך היי בנוכחות מלאה (כאילו בלי הסלולרי, כן?), צרי טקסים שיחזקו את הקשר שלך עם החמודים שלך והעדיפי איכות על פני כמות (מילה של מאמי טובה דיה – זה מקל על האשמה ההורית).
  4. שמירה על איזון בין עבודה למשפחה היא תהליך מתמשך הדורש שמישות ונכונות להתאים ציפיות. מה זה אומר? וותרי על הפרפקציוניזם (כותבת לך אבל אומרת לעצמי), הציבי גבולות ברורים לשם הבאלאנס כך ישתפר לך המיקוד בכל תחום.

מאמי אהובה, האיזון הזה הוא מאמץ יומיומי. אבל אני מכירה אותך, כן אותך, זו שקוראת את השורות האלו. את סופר אישה. את יכולה להיות גם אימא מדהימה, גם עם קריירה מפוארת, גם בית מצוחצח, גם אוכל חם על השולחן כל ערב וגם מני – פדי מתוקתק. כל אחת מאיתנו היא סופר אישה. עכשיו נותר למדינה שלנו קצת להתקדם מימי הביניים ולהגדיר מחדש את דמותה של האישה הישראלית העתידית בה המשימות הן פחותות ועימן ישנה הפחתה משמעותית גם של רגשות האשם של אותה סופר מאם. חג שישבת שמח לך.




אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בהחיים בבלוג

  • עצמאות הילד ורגשות האשם של ההורים-הבלוג הכי אמיתי

    "לפיקי, היה קשה, הוא לא היה רגיל לעבוד עד כדי כך קשה ואני שבאותו הזמן לא ראיתי את הרווח העצום מכל מה שקורה" בלוג אמיתי על עצמאות ילדים ואיך לא, רגשות אשם הוריות על הדרך
  • משבר הוא הזדמנות לצמיחה

    האם משבר הוא הזדמנות לצמיחה? בלוג שמדבר על תרומת ההיא שעשתה עמודו לכל העולם
  • אימהות וקריירה - היצלחו השניים יחדיו?

    הי, זו אני. אימא טובה דיה עם רגשות אשם על רצון בקריירה מרשימה. מזדהה? כנסי במיידי
  • כן, זו הבת שלי

    לרגל חודש הגאווה – את הקול שלי השבוע אני רוצה לתת לאמא מיוחדת במינה, נעמית חושן, פה מאזורנו – מחיפה, שכל מה שהיא מבקשת שלבתה יהיה טוב. כנסו לקרוא ופתחו את הלב. ואת הראש
  • מישהו צריך לזעוק את הזעקה של אותה ילדה בת 14

    היא ניסתה להיות הכל: אימא, בת, אישה – אך היא הצליחה בחייה להישאר רק הנאנסת משמרת ולנו אסור לעבור על מותה בשתיקה ולהמשיך בחיינו כאילו כלום לא קרה
  • האם 'מבחן ההורים הגדול' שווה את ההייפ?

    בא לי לשקף ולתווך ליוצרי התוכנית הזו את החיים עצמם: בואו ניישם את התחושה של 'מה חשבתם לעצמכם?' ואם כבר מבחן הורים גדול אז איפה כל המגוון האנושי שקיים בישראל, יש עוד סוגי הורים יו נואו. טלי לאופר, אימא בטור דעה מיוחד
  • ההתלבטות התמידית של ההורים: איפה ומתי מציבים גבולות?

    בלוג אמיתי של אימא אמיתית עם ההתלבטויות של כל הורה. מתי לשים גבולות, מה הקשיים ובאלו נסיבות צריכים ההורים להגיד "די". הגיע הזמן לדבר על הצבת גבולות ועל הקושי (שלנו בעיקר) בהתמדה ובעקביות
  • לאימהות של החיילים והחיילות, הילדים שלכן הם הילדים של כולנו

    אני בטוחה שכל אחת ואחת מהאימהות השכולות עכשיו הייתה מחליפה עם כל אמא שמרגישה שהאימהות גדולה עליה
  • תפסיקי להתעלל בבת שלי

    פוסט מרגש של אימא מרגשת עם בת מרגשת שעברה התעללות על ידי גננת. לקרוא ולחבק
  • הרגע שלפני האמהות

    לא משנה אם יש לכן בן או בת, לא משנה מה הגיל שלכן, הדת שלכן, המוצא שלכן – לכולכן יש מן המשותף. אתן הולכות להפוך לאימהות
  • אני לא אוהבת את הילד שלי?

    לפי פרויד ציפייה לרגש נעלה וחם ולאהבה הורית ספונטנית עלולה לגרום נזק, כמו כל ציפייה לא ריאלית אחרת שאי הגשמתה גורמת לתחושות אשמה וחרדה. האמנם?
  • איכס, לא טעים לי

    אם אתם מהורי השניצל – פתיתים או קציצות – אורז, כנסו ושננו
  • גמילה מחיתולים

    המסע לגמילה מחיתולים – תמיד יש נקודת זינוק, אבל אף פעם לא ברור היכן תפגוש את נקודת הסיום
  • צילומים כמראה למודל משפחתי

    יש אדם שיוצר משפחה ובית באמצעות אוכל, השני באמצעות טקסים מיוחדים, השלישי באמצעות מוזיקה, הרביעי באמצעות תמונות והחמישי משלב בין כולם.
  • אתגר השינה

    אם ישאלו אותי מה הדבר שאני הכי צריכה כעת – אענה כמו מאמי טובה דיה: לישון. בלי סינונים: שינה איכותית, שינה גרועה, שינה על הרצפה, שינה באמבטיה, שינה תוך כדי עבודה, שינה בכלוב עם יונים, שינה עם עקרבים – לא משנה איזה סוג של שינה, אני חוטפת. מזדהה? כנסי ותתעשרי.
  • מאמי, 2 מאצ'

    אימהות זה להגיד לילדים שלך שהם לא יכולים לאכול עוגה לארוחת ערב, ורגע אחרי שהם נרדמים לאכול עוגה לארוחת ערב ט.ל – אימא טובה דיה