X

"הקול שלנו מושתק": מלכת הסאדו מחיפה מדברת

"יום הזונה הבינלאומי" צויין אתמול ולאפרת רובינשטיין, מנכ"לית שותפה בארגון "ארגמן", אקדמאית, אמנית, חשפנית ומלכת סאדו שנולדה וגדלה בחיפה, נמאס שבעידן המודרני שבו יש להן זכות על גופן, קובעים לנשים בישראל מה מותר ומה אסור להן לעשות בו: "אנחנו לא פוגעות באף אחד, אנחנו נשים בוגרות וזו החלטה שלנו ובחירה בהסכמה"

מעטים יודעים ואפילו מנוע החיפוש המפורסם ביותר בעולם, מצניע לחלוטין את קיומו של היום הבינלאומי של עובדות המין, או כפי שהציבור הרחב מכיר, בעיקר כקריאת גנאי: זונה.

המילה הקצרה הזו, טעונה בכל כך הרבה רגשות ובכל כך הרבה מאבקים הנוגעים לזכויותיהן של נשים, בעיקר נשים, (ישנו גם מיעוט של גברים שעוסקים בתעשיית המין) ויש הכועסים על כך שגופים שונים ניכסו לעצמם את האפשרות לקבוע מה מותר ומה אסור לנשים לעשות עם גופן.

קצת היסטוריה מודרנית על היום הבינלאומי של עובדות המין, שנועד לעורר את המודעות לתנאי העבודה שלהן. בשנות ה-70 הפעילה המשטרה הצרפתית חץ על על עובדות המין וגרמה להן לעבוד בסתר, מה שהוביל לעלייה באלימות נגדן. קבוצה של עובדות מין התבצרה ב-2 ביוני 1975 בכנסייה, כדי להביע את כעסן על תנאי החיים הנצלניים ועל האלימות נגדן ודרשו תנאי עבודה הוגנים.

האירוע מהווה את נקודת ההתחלה של תנועה בינלאומית של עובדי מין למען זכויות העובדים והתאריך 2 ביוני נקבע כ"יום הזונה הבינלאומי", או כ"יום עובדת המין הבינלאומי".

 

צילום: אילוסטרציה pexels

 

בישראל אין איסור על מתן שירותי מין תמורת תשלום אולם השידול לזנות אינו חוקי. אי לכך, הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום אינה חוקית.

לפני כארבע שנים הודיעה פרקליטות המדינה על הנחייה לקנוס ולסגור מועדונים שיאפשרו ריקודי חשפניות. כמו כן אושר חוק איסור צריכת זנות, חוק שמפליל את לקוחותיהם של עובדות תעשיית המין.

לפי גישת הפמיניזם הרדיקלי, זנות היא אונס לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חוויית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. גישה זו טוענת כי זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות מיניות.

בדיוק בנקודה הזו נכנס לתמונה ארגון "ארגמן" (ארגון נשים עובדות), שהוקם על ידי ועבור עובדות תעשיית המין בישראל, ושם אומרים בנחישות ובלהט: תנו לאישה להחליט מה לעשות עם גופה.

אחת הנשים שעומדות בראש ארגמן, היא אפרת רובינשטיין (35), מנכ"לית שותפה בארגון, שגדלה בחיפה וכיום מתגוררת במרכז הארץ. דיבורה מהיר, קולח וסוחף ומלא בכעס על ארגוני הנשים ועל חברות כנסת שהחליטו בשבילה ובשביל חברותיה מה מותר ומה אסור להן לעשות עם גופן.

"ארגמן זה ארגון שצמח מתוך הקהילה", מספרת רובינשטיין, "כל החברות בארגון הן נשים שיש להן ניסיון בעבודה בתעשיית המין, בעבר או בהווה. זה הארגון היחיד מסוגו בארץ ואנחנו הקול היחיד שיוצא מגרונן של הנשים שעובדות, מחשפניות וזונות ועד מלכות סאדו".

לפני שאתם מגבשים דעה קדומה על ילדות קשה, שימוש בסמים וניצול מיני, אז רובינשטיין גדלה בבית נורמטיבי לחלוטין בחיפה, בוגרת בית הספר בצלאל, בעלת שני תארים באומנות, אמנית וידאו ארט וציירת שעבודותיה מוצגות בתערוכות.

 

"כל החברות בארגון הן נשים שיש להן ניסיון בתעשיית המין". בתמונה, אפרת רובינשטיין. צילום: אדם אוסקר

 

אפרת רובינשטיין עם חברותיה למאבק, רומי לוי ורבקה עראמה. צילום: יח"צ

 

היא הייתה חשפנית במועדון חשפנות והיום היא פעילה באתר "אונלי פנס" שלו המוני עוקבים ומלכת סאדו (דומינטריקס) שגם מופיעה באחד ממועדוני הפטיש המוכרים בישראל.

"מי שמושפעות מכל החוקים האלו שנעשים מעל ראשינו, בלי שום דיון ושיח עימנו, אלה אנחנו. והקול שלנו מושתק", היא אומרת, "גם כשמזמינים אותנו לדיון כלשהו, אז משתיקים אותנו, מוציאים אותנו מהאולם, מקצרים לנו את הזמן ואפילו מזהירים אותנו לדבר יפה".

 

"הקול שלנו מושתק". מציוריה של אפשרת רובינשטיין. צילום עצמי

 

"אנחנו נאבקות על הזכות שלנו להתפרנס, לבחור מה שאנחנו רוצות לעשות עם הגוף שלנו, למסחר את המיניות שלנו, אין לנו שום בושה עם המילה הזאת. אנחנו לא פוגעות באף אחד, אנחנו נשים בוגרות וזו החלטה שלנו ובחירה בהסכמה והזכות שלנו לבחור בעיסוק הזה" היא אומרת. "מה שאנחנו רואים ב'מיינסטרים' ובשידורים ובכתבות, לרוב נראה את הצד שבא מהצד הקורבני ואת מקרי הקיצון ואלו המקרים שבסופו של דבר מחליטים שהם הרוב והעובדה האמיתית היא שזה המיעוט.

המקרים הקשים של הנרקומניות ושל אלו שמתאבדות,  הם המקרים של הקיצון ואת המקרים האלו שמים ב"פרונט" כי יש איזשהו אינטרס לקדם אג'נדה ולקדם מגמה של מדיניות, שישראל החליטה לקחת מכל מיני אינטרסים".

כיום, במדינות רבות בעולם המערבי, תעשיית המין מסודרת וממוסדת, בין היתר בניו זילנד, אוסטרליה ומדינות שונות באירופה. "זה בדיוק ההיפך ממה שקרה בישראל", אומרת רובינשטיין, "יש כרגע התעללות בנשים שעובדות בחסות החוק. יש לובי שהשתלט על השיח, בשם הפמיניזם הרדיקלי וארגונים פמיניסטיים שונים. זה הכל גזירת קופון ותפקידים פוליטיים. עכשיו אותן נשים שרצו כל כך 'להציל', עובדות במחתרת, אין להן הגנה, לא זכויות, לא מענה. כולן צריכות עזרה של שירותי הרווחה וביטוח לאומי ואלו נשים שלא רוצות להזדקק לעזרה. הן נתנו יותר כוח למנגנוני הכוח הזה והחלישו את הנשים עוד יותר".

 

מחאת החשפניות בדרישה לזכות על גופן. צילום: יח"צ

 

"ישראל היא מדינה שבסך הכל רוצה אנשים צייתנים. אנחנו לא מדינת רווחה, יש פה יוקר מחייה קשה מאוד, יש פה חוסר שוויון גם כלכלי בין גברים לנשים, אפליה מאוד גדולה, מבחינת עזרה ודיור בר השגה ותנאים סוציאליים, המצב פה מאוד עגום. לנשים אין הרבה אפשרויות ריווחיות ולא משנה אם בחרת בזה בגלל שאת רוצה לשפר את רמת החיים או שזה מה שבא לך לעשות. זו זכותה של אישה לבחור מה לעשות. נשים עצמאיות שלא תלויות באף אחד פשוט מאיימות על החברה", טוענת רובינשטיין.

לדבריה, "אני אוהבת להיות עצמאית ושיש לי רווחה כלכלית. עבדתי בהרבה עבודות בשכר נמוך ונשים שעובדות בדרג הנמוך של פירמידת השכר הן הכי שקופות והכי מנוצלות. הטרדות מיניות יש בכל מקום עבודה, גם בכנסת, במסדרונות הממשלה וגם במרחב הציבורי".

 

 

"הטרדות מיניות יש בכל מקום עבודה, גם בכנסת, במסדרונות הממשלה וגם במרחב הציבורי". אפרת רובינשטיין, מלכת סאדו. צילום: דבורה סאד

 

רובינשטיין התעניינה תמיד בארוטיקה וחושניות וחיפשה עבודה שתענה על רצונה. "עולם חשפנות הוא עולם פנטסטי והוא מחוץ לנורמה של העולם הרגיל. האישה נורא מועצמת, שולטת בעניינים, יש המון כוח נשי. כשהגעתי בפעם הראשונה למועדון חשפנות לראיון עבודה, הייתי צריכה כסף ולא רציתי להיות בלחץ כלכלי וגם אמרתי שזה מתאים לי, אני אוהבת את הדברים האלה ובאותו ערב התחלתי לעבוד. עבודה משרדית משעממת לא מתאימה לי".

לטענת הארגונים המתנגדים לתעשיית המין, מדובר בנשים מוחלשות ומנוצלות על ידי הגברים. כך חושבת גם יו"ר נעמ"ת במרחב חיפה, תמי ברק, שאומרת שהיא מתנגדת לתעשיית המין. "קראתי עדויות של נשים", אומרת ברק, "אני כיו"ר נעמ"ת העליתי את זה למודעות. יש המון אלימות בתעשיית המין. אני רואה גם בנות שאני חושבת שהולכות בדרך לא נכונה, כשיפור מצב כלכלי ויש כאלו שפשוט לא רוצות לצאת מזה כי יש בזה הרבה כסף. יש נשים שחשבו שזה משפר את המצב הכלכלי שלהן, אבל כשהן חוו אלימות, הן מאוד פוחדות ולא יודעות איך לצאת מזה ולהן צריך לעזור.

אני מתנגדת נחרצות לתעשיית המין כי אני חושבת שזה מחפיץ את הנשים ועושה אותן כלי בידי הגברים לעשות בהן כרצונם", אומרת ברק.

תמי ברק, יו"ר נעמת במרחב חיפה והקריות. צילום: אלבום פרטי

תמי ברק, יו"ר נעמת במרחב חיפה והקריות. צילום: אלבום פרטי

 

רובינשטיין מצידה מבטלת את הטענות הללו ואומרת: "זו טעות מוחלטת לחשוב שהאישה היא זו שמוחלשת. מגיעים גברים, נשים וזוגות וזה בילוי לכל דבר. בתור עובדת במועדון חשפנות את יותר בטוחה שם מכל מועדון אחר. יש שם אבטחה חזרה, חוקים וגבולות ברורים מאוד. אני בוחרת עם מי אני רוצה ליצור אינטראקציה, עם מי אני רוצה לרקוד ועם מי אני רוצה לדבר והם משלמים לי על השירות שאני נותנת, שזה אירוח, חברה וחום.

אני מרגישה חזקה, האנשים האלו מסתכלים עלינו בהערצה, כאלילות. אנחנו קובעת את הכללים ואת המחירים. אנחנו מוכרות את השירות שאנחנו מרגישות איתו בנוח. נשים וגברים תמיד השתמשו וישתמשו בהון הארוטי שלהם כדי לקבל דברים שהם רוצים בחיים, כמו נשים שמתחתנות מתוך אינטרסים כלכליים. בסופו של דבר זה קשור לרצון, בחירה והסכמה".

 

"מרגישה חזקה". אפרת רובינשטיין. צילום: חיה ויינשטיין

 

בעקבות הקורונה וסגירת מועדוני החשפנות, עברה תעשיית המין בחלקה הגדול לעולם הווירטואלי שאמור להיות בטוח יותר, אולם גם תחום זה אינו נעלם מעיני הגופים שרוצים להביא להרחקת הנשים גם מהעולם הווירטואלי המיני, בהם ארגונים פמינסטים.

"לא רק שנשים נפגעו ממשבר הקורונה ולא רק שפוטרנו בכפייה, עברנו לפורמט יותר בטיחותי כביכול, אנחנו עובדות עכשיו בעולם הווירטואלי וגם על זה הם רוצים לעשות וטו", אומרת רובינשטיין, "מה אתם רוצים? שלא נחיה? שנתפוגג?

"אנחנו עושות את הדברים שלנו מתוך רצון שלנו ועדיין אותם קולות שהביאו לסגירת המועדונים ולחוקים נגד זנות, זה עדיין מפריע להם, גם כשאנחנו עושות פעילות וירטואלית, גם זה זנות בעיניהם וגם את זה הם רוצים לסגור.  מי אתן, פמיניסטיות שתגידו לסגור ענף כי בעיניכן הוא לא מוסרי? בעיניכן הגוף של האישה זה רק להביא ילדים ולגדל ילדים שילכו לצבא. מה הכפייתיות הזו לחיים של נשים אחרות ועל הרצונות שלהן?"

רובינשטיין אינה חוששת לומר את אשר על ליבה לכלל הארגונים הפמיניסטיים: "מה הן עושות, הפמיניסטיות האלה? הן בעצם מחלקות אותנו לנשים טובות ורעות. פמיניזם אמור להיות סולידריות, להכליל את כל הנשים ולהבין שפמיניזם זה האפשרות של אישה לבחור ולהחליט על עצמה. שאף אחד לא יגיד לה אם זה בסדר או אם זה מוסרי. הן בעצם משחזרות את הפטריארכיה, מחליטות על נשים אחרות, קובעות להן מה לעשות".

"במקום להעניש גברים טורפים שהולכים למועדונים ושם מוצאים קורבנות ושמים להן סמי אונס ופוגעים בנשים, במקום להעניש את הגברים האלה, אותנו מענישים ולוקחים לנו את העבודה ומאשימים אותנו בתרבות האונס. זה תיאטרון אבסורד".

רובינשטיין אומרת שלמרות הכל, היא עדיין אופטימית בנוגע לעתיד. "אני כבר מתחילה להרגיש שיש איזשהו שינוי לטובה. שהפעולות שלנו, של הנשים עצמן, להשמיע את קולן, יש הרבה במיוחד בקהל הצעיר יותר שרואה מה קורה בחו"ל, יש יותר הבנה. בעיקר בתחום החשפנות שאנשים מבינים כמה אנחנו משקיעות בהופעה ואימונים ויש פה המון המון יופי וחגיגה נשית".




משאל גולשים ניוז חיפה והקריות

  • שנת לימודים חדשה בפתח: האם אתם מרוצים מבית הספר בו ילדיכם לומדים?

    צפה בתוצאות

    Loading ... Loading ...


אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד במגזין