מגזין

"היהודים לא מכירים את הדרוזים באמת רק את האוכל שלהם ואת הצבא שהם עושים" – החיפאית שמגלה לישראלים את העדה הדרוזית

גילה זמיר יועצת תקשורת ויזמית חברתית מונתה לפני שנה למנהלת המרכז הישראלי הדרוזי ומאז היא עושה הכול כדי שיכירו את העם הדרוזי. זו המנהלת הראשונה שמונתה לתפקיד הזה והם גם לימדו אותה משהו, להיות ישראלית טובה יותר. זמיר: "קיבלתי מהם המון חיזוק לזהות הישראלית שלי"

אודיה שווץ פורסם ב: 27/02/25 , 12:45 מייל לכתב

"איפה שיש עוול כלפי אחד זה מקרין על כולנו". גילה זמיר. צילום: שרון גבאי

לפני שנה מונתה גילה זמיר, אשת התקשורת ויזמית חברתית, מחיפה לתפקיד מאתגר במיוחד ולא פשוט. להיות המנהלת של המרכז הישראלי הדרוזי. זמיר מבינה שהיהודים לא ממש מכירים את הדרוזים, אלא בעיקר את האוכל שלהם. מאז המינוי היא עושה הכול כדי שידעו מי הם ושמגיע להם גם זכויות, לא רק חובות. המרכז הישראלי דרוזי הוקם ב-2018 על ידי ד"ר אמיר ח'ניפס, מרצה למדעי המדינה וסרן במילואים שהחליט לפעול להיכרות אמיתית בין הדרוזים לישראלים.

גילה איך הגעת לתפקיד כזה? גם אישה וגם יהודייה

"כשהגעתי לריאיון במרכז היו שם ערמות של ציוד כי המקום שימש כחמ"ל אזרחי מאז פרוץ המלחמה, יו"ר העמותה ארגן את הכול, הוא תושב שפרעם והוא פעיל חברתי מאוד מוכר בחברה הדרוזית, הוא חיפש מישהו שימנכל את המקום ואני הגעתי לריאיון. אני חיה כל חיי בחיפה, כל מי שחי בחיפה מבקר במרכז הדרוזי. אני אדם מאוד אקטיבי בנושא של שותפות חיים, יודעת הרבה על ערבים ואוכלוסיות אחרות. אמרתי לו שתפקידו של המרכז הוא שהיהודים יכירו את הדרוזים. מבחינת הדרוזים הם מאוד ישראלים, יש חיבור לקרקע ולזהות והם מזדהים עם מדינת ישראל, אני לא מדברת כבר על כמה שנפלו והותירו משפחות שכולות".

"תפקידו של המרכז הוא שהיהודים יכירו את הדרוזים". המרכז הישראלי דרוזי. צילום באדיבות המרכז הישראלי דרוזי

הלכת לנחם משפחות שכולות?

"בטח. אני הלכתי לכמה וכמה ביקורי ניחומים וזה היה מאוד מטלטל לראות את העוצמות זו חוויה מאוד חזקה. בביקור הראשון אני פרצתי בבכי מול אימא שעמדה מאוד זקופה שעוד אמרה לי 'שלא תדעו עוד צער'. היהודים לא מכירים את הדרוזים באמת רק את האוכל שלהם ואת הצבא שהם עושים. הדרוזים לא עושים דברים שיכירו אותם, איפה שיש עוול כלפי אחד זה מקרין על כולנו. חוק הלאום וחוק קמיניץ מקרינים על החברה הדרוזית, הוא הפך את המדינה לדרגה א' מדינת יהודים ודרגה ב' מי שלא יהודי. הם אומרים בעצם שהם רוצים שוויון זכויות, אנשים חוזרים משדה הקרב ומוצאים קנסות על הבתים שלהם, כי מצד אחד צריך להתרחב ומצד שני אין תוכניות מתאר. הציבור היהודי לא מכיר ולא מבין איזו פגיעה קשה זו. המגוון האנושי שלהם מאוד רחב, אני פוגשת מגוון גדול ומאוד מעניין עם בסיס ישראלי שמחבר אותי איתם מאשר הרבה מאוד יהודים. חובת היהודים להכיר אותם. אני באה ממקום טוב. הדבר הראשון שראיתי, קלטתי ששדרות אבא חושי ממשיך עד דלית אל כרמל, הרחוב הכי ארוך. מסתבר שאבא חושי היה מאוד משמעותי אצל הדרוזי ובגרעין הכפר העתיק של עוספיא יש מקום שהחביאו את אבא חושי מפני הבריטים וחיפשו אותו לאישה".

מה תפקידו של המרכז?

"תפקידו של המרכז ליצור תוכניות, בניתי תוכן יצירתי- פלטפורמה תיירותית חווייתית שמחברת את הנרטיב הישראלי בהכרות עם הדרוזים. אני ממחישה את הקשר הישראלי עם הדרוזים. הפוקוס הוא על הסיפור המשותף הישראלי. מדובר בסיור בחוץ והרצאה כדי שיכירו מי הדרוזים הם הדרוזים".

ומי הם באמת?

"הדרוזים הם עם מאוד מגוון, יש היכרות עומק מעבר לבילוי, יש את ברית הדמים שנחרטה עוד קום המדינה, שהדרוזים הם חלק בלתי נפרד מההגנה על המדינה. הדרוזים אומרים שנמאס להם להיות רק ברית דמים אלא הם רוצים לראות איך החיים באים לידי ביטוי וזה מוביל את המנטליות. יש בילוי שהוא על הכיפק ומנוף כלכלי, אבל אני מדברת על סיפור משותף כישראלים והם רוצים שיראו את עצמם כישראלים, כאנשי קדמה והייטק וכאנשים שיוצרים מציאות כלכלית וטכנולוגית. אני רוצה שיבינו את עומק הקשר היומיומי. חוץ מתיירות יש פלטפורמה חינוכית שהוגשה לגפ"ן, שמאפשרת לבתי ספר לקנות תוכניות חינוך. זו גם הכרות עם הדרוזים, להכיר חבר'ה צעירים בני גילם, אנשים בעמדות הובלה, להכיר את המגוון. יש לנו גם ברית נשים בונות מציאות, נשים דרוזיות ויהודיות, אנחנו רוצות לעשות שינוי לתדמית האישה הדרוזית, היא לא רק מבשלת עם הצעיף אלא יש נשים חזקות אקדמאיות מובילות ויש גם נשים פורצות דרך".

פעם ראשונה שיש אישה בתפקיד כמו שלך, היו ביקורות?

"בכלל לא. אין ביקורות בכלל. כמות הסימפטיה לשתף פעולה היא גדולה, גם בקרב אנשים דתיים, הפתיחות מאוד גדולה. ישר אמרו לנו 'את אחותנו', אני מצאתי המון עוצמה בשנה הזו ושאבתי המון כוח מלהיות יחד עם הדרוזים".

"קיבלתי המון חיזוק לזהות שלי דווקא מהשהות איתם". אנדרטה לזכר חללי העדה הדרוזית. צילום: דורון גולן

מה את למדת מהם?

"להיות ישראלית יותר טובה. אנחנו היהודים תמיד מחפשים דרכון זר ודרך מילוט. אצל הדרוזים זה לא קיים. אנחנו חלק ממשהו וזה נתן לי המון כוח בתוך התקופה הזו. אני מרגישה שאחרי שלבים שעשיתי בחיים הגעתי למקום שדווקא בגלל שאני זרה בו יש לי דברים לעשות מזווית אחרת. אני לא שייכת לאף חמולה או אף משפחה וזה מאוד נוח. אני מרגישה שקיבלתי המון חיזוק לזהות שלי דווקא מהשהות איתם. יש להם ידע תרבותי רחב ואני אומרת למה אנחנו לא יודעים את זה?"

"שאבתי המון כוח מלהיות יחד עם הדרוזים". גילה זמיר (מימין) מניפה את דגל העדה הדרוזית. צילום: יעל הורוביץ

מי קהל היעד שמגיע למרכז?

"מגיעים מארגונים, חברות, בתי ספר ואנשים פרטים ואנשים שמתקבצים לצורך טיול ואני מנסה לפתוח כמה שיותר קבוצות שיבואו וישמעו וילכו עם מסקנות הלאה כי הנתק מאוד גדול. זה לא שבט נידח, זה אנשים כמונו ואנחנו חלק אחד מתוך כל המערך הישראלי הזה".

איך את רואה את החברה הדרוזית עוד חמש שנים מהיום? אולי ממך יבוא השינוי?

"הוא צריך לבוא מהשטח וגם מהפוליטיקה, הייצוג הפוליטי עד היום לא עזר להם, אני מקווה שיהיו דמויות פוליטיות דרוזיות שתהיינה נאמנות לאינטרס הדרוזי ויקדמו אותו. לא יהיו 'דרוזי מחמד' של מפלגה כזו או אחרת. אני מקווה גם שתהיה היכרות והבנה מפותחת יותר גם מתוך החברה היהודית את התרבות הדרוזית והערך של החיבור הרחב של החברות בישראל".

למייל האדום של ניוז חיפה והקריות לחצו כאן

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

"היהודים לא מכירים את הדרוזים באמת רק את האוכל שלהם ואת הצבא שהם עושים" – החיפאית שמגלה לישראלים את העדה הדרוזית

עוד במגזין