מגזין

עתיקות ומסיבות בלב שוק הפשפשים -"אהבת חינם זה הסוד"

משהו חדש קורה בעיר. בימי שבת אצל מוני קומט ב"וינטאג' בונבון" בשוק הפשפשים בעיר התחתית אחרי שכל הסוחרים סוגרים את הדוכנים, מתחילה המסיבה האמיתית אל תוך שעות הלילה. "פעם ראשונה שאנשים רקדו לי בחנות הייתי בהלם אמרתי מה זה? זו חנות עתיקות, ואז הבנתי שאפשר לעשות פה משהו"

אודיה שווץ פורסם ב: 23/03/25 , 3:21 מייל לכתב

"פעם ראשונה שאנשים רקדו לי בחנות הייתי בהלם". מוני קומט. צילום: אודיה שווץ

מי לא מכיר את המקום של מוני בקיבוץ גלויות? בדרך כלל יש מסיבות בימי שישי בצהריים פעם בחודש, בימי חמישי ועכשיו גם מסיבות בימי שבת. בפסח תהיה מסיבה בחג ב 13.4.25. הגעתי פעם ראשונה למסיבה בשבת כדי להכיר את המקום ופגשתי מבלים שמרגישים בבית. כולם הגיעו וחיבקו את מוני כאילו הם מכירים אותו שנים, גם אלו החדשים בחבורה. מעבר למוזיקה הקצבית שגורמת לך להשתחרר ולרקוד כאילו אף אחד לא רואה, יש כמובן אלכוהול טוב וגם נשנושים שליד. בשעות הבוקר המקום משמש כחנות וינטאג' שמוכרת דברים איכותיים ומיוחדים.

במהלך הערב ניגשה אלי בחורה ואמרה לי: 'שימי לב למראות שמפוזרות כאן- זה גורם לך להסתכל על עצמך ולאהוב את מה שאת רואה גם אם את לא רוצה או לא חושבת על זה. זה מחבר אותך לגוף שלך". והרי מה יותר חשוב מאשר לאהוב את עצמך?

"זה מקום משפחתי". ירון ושרון גבאי. צילום: אודיה שווץ

אחד הבליינים הבולטים מהקריות ירון גבאי הגיע אף הוא. ספר לי קצת איך אתה נהנה?

"מאוד. המוזיקה החברים האוירה האומנים שכל פעם מתחלפים כל הזמן. יש פה אומנים גדולים, זה מקום משפחתי שדואג שתהיה אוירה נעימה, אנחנו מאוד נהנים פה".

יש משהו במקום שגורם להתחבר ולהתחדש?

"ברור זה נותן לאנשים להתחבר, לא מכירים ואוהבים אחד את השני, צוחקים, אין הטרדות, שומרים אחד על השני. ממש כיף פה".

"נכנסים אלי שמחים ויוצאים עוד יותר שמחים". מוני קומט. צילום: אודיה שווץ

מוני איך התחלת להפיק מסיבות במקום?

"זה התחיל שאני בתור חיפאי אוהב לצאת כל יום חמישי. הייתי יוצא לברים ומבזבז הרבה כסף. יום אחד ישבתי בחנות, אמרתי לעצמי יש לי מקום ענק למה שלא נעשה מסיבות. בניתי בר קטן הזמנתי בירות התחלתי בקטנה, לא הייתה לי מערכת הגברה, הבאתי דיג'יי, הוצאתי החוצה שולחנות רציתי שאנשים ישבו בחוץ שייהנו. אני מאוד אוהב מוזיקה ואני יכול לשמוע הכול, זה בשבילי תרפיה. אם אני לא שומע מוסיקה כל יום הלב שלי לא יכול להיפתח. לאט לאט מפה לאוזן זה התחיל, העדפתי שיבואו עשרה אנשים טובים מאשר מאה אנשים שיעשו לי בלגן. נכנסים אלי שמחים ויוצאים עוד יותר שמחים. אם אני אראה מישהו שותה יותר מידי לא אחפש לדחוף לו עוד אלכוהול, אלא לתת לו מים, כי אנחנו באים ליהנות. אני לא עושה מסיבות עד הלילה כי אחר כך מתחילים להשתגע יותר, סמים, אלכוהול צעקות, עושים פיפי אצל השכנים. אני סוגר ואני מציע להם אחר כך ללכת לעוד מקומות ושכולם יתפרנסו, זה הכיף לעבור ממקום למקום, ולא מדובר על מיליונים, אני מרוויח יותר בעתיקות מאשר מהבר, אבל אני שמח שהכרתי אנשים טובים. זה הכייף בלהביא אנשים חדשים. כל פעם שמישהו נכנס אני שואל איך הגעת, אני מכיר כמעט את כולם ושמישהו חדש מגיע זה מעניין אותי, אין מישהו שאני לא מכיר".

מה מייחד במסיבות שלך לעומת מסיבות אחרות בעיר?

"אהבת חינם זה הסוד. תיתן אהבה תקבל אהבה, אל תהיה צר עין, תחשוב חיובי. זה המוטו, אין סיבה שלא יהיה לך טוב, אני גדלתי בבת גלים, שכונה שהייתה פעם שכונה של פשע ואלימות ואם אתה לא תוקף אתה נתקף. הייתי מאוד אלים ותוקפני, הייתי קצר, והנה בן אדם כן יכול להשתנות, היום אני לא שם, הדרך שלנו זו דרך של אהבה של נתינה ושל חברות וזה הכיף שלנו. אשתי, הבעלים של המקום, היא פה כל השבוע ואני אחר הצהריים. אני בא לתקן לסדר, צריך בסוף להביא פרנסה לארבעה ילדים. לאימא שלי יש חנות בשוק פשפשים של עתיקות 30 שנה והיא הכניסה אותי לזה, אצלה זה יותר עתיק ויותר מבוגר".

"אני אוהב לקחת מוצר ולהחיות אותו". "וינטאג' בונבון". צילום: אודיה שווץ

מאיפה אתה מביא את הסחורה?

"היום בעיקר מפינוי דירות, אני לא הולך כי אין לי זמן אבל מי שהולך הסוחרים שולחים לי תמונות ואז אני קונה. אני מוכר כבר עשר שנים, אני מוכר טיפה יותר מכמה שזה עלה כדי לגלגל, אני נותן מחירים די טובים ותמיד אומר את האמת".

ואמרת שאתה עובד רכבת, איך זה מסתדר הכול ביחד?

"כן, עוד מעט 14 שנה בתור חשמלאי קטרים, זו עבודה גם שמאוד אוהב. אני מסגר במקצוע, את כל המקום בניתי בזכות הידיים שלי, אל תיתני לי להתעסק במדיה, תני לי לבנות בית ואני בונה אותו. אחרי שכולם הולכים לישון בלילה אני הולך לחנות מעשן סיגריה וחושב מה לעשות, תמיד יש מה לעשות. אחרי שאני מנקה אני אוהב להזיז ולשנות, אני עושה כמו פינות חמודות ואני מעצב כל פעם מחדש, זה דבר שאני מאוד אוהב. אני אוהב לקחת מוצר ולהחיות אותו, זה הכיף בעתיקות. אני אף פעם לא הייתי באיקאה למשל. גם הבית שלי כזה, למרות שיש לי ילדים קטנים, גם הבית מלא מנורות, כיסאות ושולחנות עתיקים, אנחנו מאוד אוהבים את זה. לפני שפתחתי חנות הייתי מוכר בבסטות בהתחלה. אנשים חושבים שבאתי עם כסף לחנות ולא. זה דרך עבודה קשה. השנה זו השנה הכי קשה בגלל המלחמה מבחינה כלכלית אבל תמיד שמרתי על אופטימיות. הבר שפתחתי פתח לי אופציה עם אנשים בכל התחומים, אנשים רוצים לעשות איתי שיתופי פעולה. אני מאמין שאם אתה מפרנס עוד אנשים זה חוזר אליך. אתה נותן אתה מקבל".

"אני אוהב אנשים אין מה לעשות". מוני קומט. צילום: אודיה שווץ

מה הכי משפיע על האווירה?

"עשיתי טכנו וטראנס, עד 16:00 בשבת היה שנות ה-80, אני לא בהכרח נעול רק על טראנס וטכנו, אני רואה שיש אנשים שמחפשים שנות ה-80, ברגע שכמה מבקשים זה מצית לי בראש. המטרה לתת עוד אופציות של מוזיקה, אולי היפ הופ שיביא יותר צעירים. כשאנשים באים ואומרים לדיג'יי שהיה טוב אני שמח. כל פעם אני מביא סיגנון אחר וזה עושה לי עוד יותר כיף. גם שמתי לב, באים אלי אנשים שלא היו הרבה זמן ואני מחלק צ'ייסרים ועושים שמח ביחד והוא זוכר את זה ובא שוב. לקראת החג ומזג אויר יותר טוב, אנשים יותר מחפשים ליהנות ויותר מחפשים לצאת, אנשים שומעים על המקום גם מחוץ לחיפה ומתעניינים וזה מחמם לי את הלב".

זה אתה, באים אליך

"אני לא אוהב לקבל מחמאות, אני אוהב אנשים אין מה לעשות. אני תמיד אוהב לרקוד ולעוף, אני אוהב להשתולל ובהתחלה שאין הרבה קהל אני שעתיים יכול לרקוד ואז מתמלא ואני צריך להיות בשליטה. פעם ראשונה שאנשים רקדו לי בחנות הייתי בהלם אמרתי מה זה? זו חנות עתיקות, ואז הבנתי שאפשר לעשות פה משהו. את הבר שיפצתי כבר שש פעמים, אין פה גניבות, אין מצב שמישהי תשאיר כוס וישימו משהו. אני רואה פה הכול , סוג האנשים שבאים אלי הם לא כאלה. זה מקום מכבד ושכל אחד ירגיש עם עמו הכי טוב שאפשר. יש לי חוכמת רחוב ואני מאוד יודע לקרוא אנשים. אני יכול למצוא נושא משותף עם הכי חנון והכי עבריין שיש".

למייל האדום של ניוז חיפה והקריות לחצו כאן

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עתיקות ומסיבות בלב שוק הפשפשים -"אהבת חינם זה הסוד"

עוד במגזין