מגזין

“הקצין דפק אצלי בדלת פעם בשבוע”

עם הוצאת ספרי המתח “לחם” ו”סוף נקודה אין”, מספר שי פורת, יליד הקריות, עיתונאי לשעבר בקריות ובחיפה, על המסע המרגש מאחורי הקלעים של כתיבתם וחושף את הכאב האישי בעקבות אובדן בנו

טלי ליבמן פורסם ב: 22/11/24 , 2:43 מייל לכתב

"הקצין דפק אצלי בדלת פעם בשבוע עם הודעה על נפילת עוד חלק במוח של יובל". שי פורת. באדיבות ג'ירפה הוצאה לאור ורד מרק

בית ההסתדרות, מגדל המים, שדרות החשמונאים – מקומות מוכרים בקריית מוצקין הפכו למקום ההתרחשות של הספר "לחם" – ספר חדש שיצא בימים אלה בהוצאת "עברית". הכותב הוא שי פורת, שגדל במוצקין, שימש כעיתונאי בקריות ובחיפה במשך שנים והפך ליועץ אסטרטגי ומנהל משברים.

"לחם" הוא סיפור מתח ופשע משעשע ורגיש שהופך ילד בכיתה ב' לגיבור לא צפוי וסוף לא צפוי בהחלט. בחלק השני של הספר, סיפורים קצרים בני כמה משפטים, פסקאות או עמודים, חדים וכתובים בשפה ייחודית מושחזת ומקורית שמספרים במרומז על גיבורים אחרים שלא חשבנו עליהם.

סיפור מתח ופשע שמתרחש בקריות. עטיפת הספר לחם שהעלילה שלו בקריית מוצקין

ואיך ה"לחם" משתלב בכל זה? לא נעשה ספוילר. תצטרכו לקרוא בעצמכם. ה״לחם״ זה ספרו השני של שי פורת, גרוש בן 55. קרוב ל 30 שנה עסק פורת בניהול משברים, בייעוץ אסטרטגי ותקשורתי עבור חברות עסקיות, גופי חברה אזרחית, עמותות, מוסדות, אישי ציבור, פוליטיקאים ואפילו מדינות. בין השאר שימש כסגן הנשיא של מרכז שלם בירושלים, כיום מרכז אקדמי שלם, מנהל בפועל של מועצת הרצל במשרד ראש הממשלה ויועץ למשרד החוץ של אתיופיה.

"מטבעי אני אדם שקט שנוח לו להיות מאחורי הקלעים״ מעיד פורת על עצמו. ״במידה מסוימת כתבתי כל השנים את האחרים, לא מעט ממנה הדהד ככותרות בעיתונות, כמו המאבק בריכוזיות במשק, עבודתו עם פוליטיקאים מהימין ומהשמאל בין השאר בוגי יעלון ויהודית נאות ז"ל. "אני מתרגש לכתוב עכשיו את עצמי סוף סוף אחרי כל השנים הללו".

פורת גם היה שותף למיזמי סושיאל אימפקט, מיזמים עסקיים שנועדו להשיא תשואה חברתית וכיום הוא מנהל פיתוח משאבים ושותפויות בתנועת ויצו העולמית.

לעזוב הכל ולצאת לחופשה על רקע פטירת בנו. ספרו של שי פורת סוף.נקודה.אין

הספר הראשון- ׳סוף נקודה אין’ בהוצאת עברית- E-VRIT, עוסק בגבר שהוא אב יחידני עם קריירה מצליחה עוזב הכל ביום אחד מפתיע לחופשה בטנריף. ברקע, פטירת בנו ממחלה קשה.

בנו של פורת, אחד מארבעת ילדיו, נפטר עקב גידול נדיר במוח. אך זהו אינו בהכרח תיעוד של חייו או של חיי בנו, אלא סיפור הנע על הציר שבין ז'אנר הממואר לבין רומן ולבין מסע חקר אישי בין דמיון למציאות. זה מסע המביא לידי ביטוי את מה שנצבר בחייו של אדם ומה שמתגלה בתוך תהליך שיש בו צמיחה אך גם טלטלה ומאבק פנימי בצורך להשלים, אם אפשר בכלל להשלים.

הספר יועד לצאת באוקטובר, סמוך למועד שנתיים לפטירתו של הבן אך בעיתוי מצמרר, נפלו אירועי השבת השחורה וחרבות ברזל ממש באותה העת וטלטלו גם את שי.

"אני אומר שהקצין דפק אצלי בדלת פעם בשבוע עם הודעה על נפילת עוד חלק במוח של יובל. ככה במשך שנה ושלושה חודשים עד שהוא נפטר. האתגרים, התגובות, הדילמות דומים כל כך ולא משנה אם זה קרה בעקבות נפילה בקרב או נפילה בקרב על הבריאות הנפשית או הפיזית" אומר שי "לכל אחד ואחת, גם אם הם שמחים, חוגגים, עסוקים בעשיה או כל דבר מעין זה, תמיד מעכשיו יושבת להם על הכתף, ציפור של עצב".

הציורים על כריכת שני הספרים אף הם של פורת. במקור שמן על קנבס. הספר "לחם" יצא כספר דיגיטלי. את הספר "סוף נקודה אין" ניתן להשיג בפורמט דיגיטלי או כספר קולי וכן כספר פיזי בהזמנה מהסופר. שניהם באתר הוצאת "עברית" ובאתרו האישי של שי פורת.

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

“הקצין דפק אצלי בדלת פעם בשבוע”

עוד במגזין